וולס בבית הקפה

מילים ולחן: עופר פנחס

לשבת עם שירה וכוסית יין, שני דברים עם טעם נרכש 

אם לומר את האמת, מעולם לא אהבתי יין אבל כדי להרגיש מתוחכם, צריך את שניהם

אחרי התבוננות ורחרוח חפוז, קל היה להבחין כי מדובר ביין טיפוסי - חצי יבש, מצחקק מעט.

​כזה שלא אומר עליך הרבה.. חוץ מזה שאתה לא ממש מבין ביין. 

שירה היא ממש כמו יין, גורמת לך לעשות דברים, שלא ממש רצית. 

שירה היא ממש כמו יין, גורמת דברים, שלא ממש רצית ותתחרט עליהם מחר 

השיחה זרמה ואיתה גם היין, אם יורשה האוכל היה מעט... שבע מדי, ואני לאט לאט התחלתי להרגיש כל מיני דברים - בעיקר כלפי היין. צחקנו על עורך הדין שישב לבד, על זוג הזקנים ששתק לידנו, על הילד שהרים אחרי כלבו בחוץ. וכמו משום מקום התקרבתי אליה לחשתי לה 

מילים אומרות, מילים גם מסתירות את כל מה שאני חושב, אוהב, כותב עליך 

ובשתיקה, יש קסם מיוחד כמו בנשיקה הראשונה שנשקתי לשפתייך 

בלי לחשוב שתינו עוד ועוד, החשבון התחיל לתפוח אבל לי לא איכפת, גם ככה אני לא מתכוון לשלם. כבר התחיל להיות מאוחר ואני חיפשתי רמזים שיגידו לי לאן העניינים מתגלגלים. נגיעה פה, נגיעה שם, הצטלבות של מבטים. לא משהו שיסגיר יותר מדי את מה שקורה מתחת לפני השטח. אבל כשהכוסית התרוקנה זה כבר היה ברור ש.. 

שירה היא ממש כמו יין, גורמת לך לעשות דברים שלא ממש רצית. 

שירה היא ממש כמו יין, גורמת לך לעשות דברים, אבל שום דבר שאחרים לפניך לא ניסו. 

ירד הלילה ועמו הטל, הגענו לדירה והתחלנו לשחק. אל תבינו אותי לא נכון, אני לא מהבחורים שזה קורה להם יותר מדי אבל תיארתי לעצמי ששירה יודעת מה היא עושה. שמתי את הקלישאות בצד ונתתי לה להוביל. מכאן, משם, מאחורי ומצדדיי, הרבה רגש לא היה שם, אבל כן הרבה הנאה. ליטופים ליטופים, לגימות לגימות קילפתי אותה מכל המטאפורות שהיו עליה. וכשעלה הבוקר, על כוס קפה נזכרתי ש.. 

שירה היא ממש כמו יין, נזרקת אחרי שפותחים אותה. אין שום דבר שעוד יחזיק אותה איתם. 

שירה היא ממש כמו יין, נזרקת אחרי שפותחים אותה. אין שום דבר שעוד 

שירה היא ממש כמו יין נזרקת אחרי שפותחים, סוגרים אותה וביי.